פסק-דין בתיק ה"פ 54045-05-11

זוהי תובענה למתן פסק דין הצהרתי שלפיו המבקשת היא חוכרת או זכאית להירשם כחוכרת ללא הגבלת זמן במגרש בשטח של 694 מ"ר (להלן:- " המגרש"), המהווה חלק מהמקרקעין הידועים כחלקה 388 בגוש 6455 (להלן:- " המקרקעין") בהוד השרון. לחלופין, מבוקש סעד הצהרתי שלפיו המבקשת רשאית להירשם כחוכרת במגרש ל - 49 שנים נוספות תמורת לירה אחת, בהתאם לתנאי החכירה הקודמים. המבקשת עותרת עוד לחלופין להצהרה שהמשיבה 1 (להלן:- " המשיבה" או " העירייה") חייבת ליתן הסכמתה להארכת חוזה החכירה כמפורט להלן.

1.         רקע:

(א)          המבקשת היא תאגיד בפירוק. בעברה הייתה המבקשת גוף ציבורי שניהל נכסים           לצרכי   ציבור, עד שנמכרה והפכה לחברה פרטית העוסקת בנדל"ן. המבקשת טוענת      בתובענה, שמאז שנות הארבעים, הייתה הבעלים של כ - 10 דונם המהווים את                       המקרקעין, שהמגרש הוא חלק מהם, בשנת 1959 העבירה הזכויות במקרקעין          לבעלות המועצה המקומית הדר רמתיים (להלן:- " המועצה") ללא תמורה ובאותו          מועד חתמו המועצה והמבקשת על הסכם חכירה ביחס לשטח של 1,504 מ"ר       מהמקרקעין (להלן:- " הסכם החכירה" - נספח ג' לתובענה).  בהסכם החכירה נקבע                 כי תקופת החכירה תהיה תקופה מוחלטת של 49 שנים, החל מתאריך הסכם          החכירה, דהיינו מיום 2.8.59.

לימים הפכה המועצה להיות חלק מעיריית הוד השרון (העתק מנסח לשכת המקרקעין - נספח ב' לתובענה).

לטענת המשיבה, הבעלים המקוריים של המגרש הוא רמתיים אגודה שיתופית חקלאית כללית בע"מ (להלן:- " האגודה"). כך ניתן אף ללמוד מהנסח ההסטורי שצורף בתשובה לתובענה (נספח א' לתשובת העירייה לתובענה).

(ב)          המשיבה 2 (להלן:- ויצ"ו) היא עמותה שמקדישה את פעילותה לקידום החינוך,             הרווחה והחברה בישראל. משנת 1964 ויצ"ו מחזיקה ומפעילה מועדון בשטח המגרש    המשמש לרווחת תושבי הוד השרון וכולל בין היתר פעילויות לגיל הזהב ולקידום                     מעמד האישה.

(ג)            בשנת 1973 קיבלה תוקף תכנית הר/11/88 החלה על חלקה 388 כולה (להלן:-    " התכנית"). בהתאם להוראות התכנית השימושים המותרים בה הם: שטחים        ציבוריים פתוחים, שטחים לבנייני ציבור, דרך וחניה.

(ד)          בשנת 1978 תוקן הסכם החכירה באופן שכמחצית השטח לגביו חל הסכם החכירה       הועבר לעירייה והשטח שנותר מוחכר למבקשת הוא בגודל של 694 מ"ר בלבד. שטח            זה למעשה הוא המגרש  (להלן:- " התיקון להסכם החכירה" - נספח ד' לתובענה).

(ה)          בשנת 1995 עתרה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ה"פ 1513/95) בבקשה     לסעד הצהרתי שלפיו היא החוכרת של שטח החלקה המקורית כולה וטענה     שהתיקון להסכם החכירה אינו תקף. הליך זה הגיע עד לבית המשפט העליון (ע"א                                6648/98) שקבע שהתיקון להסכם החכירה תקף ושטח החכירה שנותר בידי          המבקשת הוא בשטח של 694 מ"ר, השטח בו נמצא סניף ויצ"ו (העתק פסק הדין של      בית המשפט העליון - נספח ה' לתובענה).                                  

(ו)            לאחר שהסתיימה תקופת החכירה ומשלא פינתה המבקשת את המגרש, פנתה   העירייה ביום 16.2.99 למבקשת והודיעה לה שתקופת החכירה הסתיימה ביום 2.8.08           (העתק המכתב - נספח ז' לתשובה לתובענה).

המכתב לא נענה.

(ז)           ביום 3.3.09 פנתה העירייה למבקשת בשנית ואף לעו"ד גלוסקה ולעו"ד נס, שמונו         ככונסי נכסים של החברה, בדרישה לקבל את הנכס הציבורי נקי מכל זכות צד ג'.         תשובתו של עו"ד גלוסקה למכתב הייתה כי השניים מונו ככונסי נכסים רק לנכס                אחד של החברה שנמצא במקום אחר ולא של המגרש הנדון (העתק מכתב העירייה          ומכתב התשובה - נספחים ח' וט' לתשובה לתובענה).

(ח)          ביום 1.6.09 פנתה העירייה ללשכת רישום המקרקעין בפתח תקווה וביקשה למחוק      את רישום החכירה לטובת המבקשת וההערות שנרשמו עליה מאחר שהחכירה             הסתיימה. בתשובה התבקשה העירייה לצרף שטר ביטול חכירה, הסכמת הכונסים             לביטול רישום הערת אזהרה וביטול עיקולים שנרשמו על החלקה (העתק מכתב          העירייה ומכתב התשובה - נספחים י' וי"א לתשובה לתובענה).

(ט)          ביום 15.10.09 פנתה המבקשת לעירייה בדרישה להאריך את הסכם החכירה ל - 49      שנים נוספות. בתשובה השיבה העירייה שבהתאם להסכם החכירה ולפסק הדין של             בית המשפט העליון תמה תקופת החכירה ואין לה כוונה להאריך את ההסכם (פניית המבקשת ותשובת העירייה - נספחים י"ב וי"ג לתשובה לתובענה).

(י)            ביום 17.3.10, כחצי שנה לאחר תחילת הליכי הפירוק, פנתה המבקשת בשנית אל          העירייה בדרישה שהאחרונה תחתום איתה על הסכם חכירה חדש. במכתב ציינה             המבקשת שאם העירייה תסרב לדרישתה לחדש את הסכם החכירה, היא תנקוט                    הליכים משפטיים נגדה (העתק המכתב - נספח י"ד לתשובה לתובענה).

(יא)       משהבינה העירייה שהמבקשת לא מתכוונת להשיב את המגרש לידיה, היא התכוננה     להגשת תביעה לסילוק יד מהמקרקעין. במסגרת הכנותיה של העירייה לתביעה,          גילתה   העירייה שהמבקשת נמצאת בהליכי פירוק וכי עו"ד גלוסקה מונה למנהל                    מיוחד. משכך, פנתה העירייה לעו"ד גלוסקה והודיעה לו את דרישותיה לגבי המגרש.          לאחר מספר פניות של המבקשת לעו"ד גלוסקה, השיב האחרון שתפקידו לאסוף את      נכסי החברה ולהגדיל את מסת הנכסים לטובת כלל הנושים והמשתתפים ולכן הוא     אינו יכול להיענות לדרישותיה ולהשיב לה את השטח הציבורי (העתק מכתבו של                        עו"ד גלוסקה - נספח כ' לתשובה לתובענה).

(יב)        משכך, הגישה העירייה ביום 12.5.11 בקשה לבית משפט של פירוק בה עתרה מבית       המשפט להורות למבקשת לסלק ידה מהמגרש. המבקשת לא הגיבה לבקשה והיא        טרם נדונה (העתק הבקשה - נספח כ"א לתשובה לתובענה).

(יג)         ביום 30.5.11 הגישה המבקשת את התובענה דנן.

2.            טיעוני הצדדים: